הודעת שגיאה

Deprecated function: The each() function is deprecated. This message will be suppressed on further calls ב-_menu_load_objects() (שורה 579 מ-/home/reseller/public_html/hisachdus.co.il/includes/menu.inc).

הכפרי, האיכר והאבא

כפרי אחד הגיע לבית הכנסת בעיר, לתפילת ראש השנה.
בור היה אותו הכפרי וכאשר נשמעו בכיות בקהל המתפללים
בשעת התפילה, חשב לתומו שהבכי הוא ביטוי לרעב וצמא,
בהם נמצא הציבור מן הבוקר. כשנפסקו הבכיות 'הבין'
שהציבור נרגע, היות והם נזכרו שהנשים בבית כבר מכינות
את המאכלים. מה גדלה הייתה תדהמתו, כאשר לאחרי
כשעה, סלסל החזן ושוב נתן הציבור קולו בבכי...
חכך הכפרי בדעתו והגיע למסקנה, שכשל כוח הסבל
לחכות עד שתושלם הכנת המאכלים... אך הנה, רגע חלף
ושוב נרגע הציבור. 'מן הסתם יודעים כולם כי טעם המאכלים
משתבח ככל שמרבים להכינם ולבשלם' חשב...
כאשר שבו הציבור לבכות, הגיע הכפרי ל'תובנה חשובה'
- טענת הציבור צודקת מאוד: אמנם כשמחכים משתבח
הטעם באוכל, אבל, ריבונו של עולם, עד מתי אפשר
לחכות?!...
"אבא, למה שרים מארש?!"
בדומה למשל זה, ידוע בליובאוויטש הסיפור על אותו
'ליל סליחות' של ר' שמואל מונקעס בבית הכפריים הזקנים.
התשובה הידועה של הזקן לר' שמואל מונקעס שהם "הולכים
לבקש סליחה מה', כדי שייתן חלב לפרה שבחצר" מעבירה
היטב את המסר החסידי, שקיימת סיבה רוחנית ועמוקה
לבקשת סליחה ותפילה, הרבה מעבר לצרכים הגשמיים. משום
מה אנו מניחים כי כולנו, גם הילדים, חושבים כמו ר' שמואל
מונקעס. ולא היא. הזדמן לי באחת השנים האחרונות, לשמוע
ילד קטן שואל בתמימות טהורה את אביו באחד מימי ראש
השנה "אבא, למה שרים את 'שים שלום' של מוסף במנגינה
של מארש שמח?". לתדהמתי אביו עונה לו "כי שמחים שכבר
הולכים הביתה"...
ראיתי למול עיני גרסה עדכנית של המשל והסיפור והבנתי
שמחשבות הכפרי, תשובת הזקן ומענה האב לבנו נובעות
מאותו השורש: הם מעולם לא קיבלו הסבר אמיתי על
משמעות ה'סליחות', התפילות או ה'מארש'. תשובתו של
האבא הייתה צריכה להיות "אנחנו שמחים, כי אנחנו בביטחון
גמור שה' שמע את תפילתנו וקיבלה ברחמים וברצון"... אבל
יתכן שהאבא מאז היותו ילד, נהג כמנהגם של ילדים לתת
פרשנות )מוטעית( משלו על המתרחש סביבו – מחוסר קבלת
הסבר נכון, על ידי מבוגר ומחנך.
להכין את הילד לימים הנוראים!
בכדי להחדיר בילד את היחס הנכון לקדושת הימים הנוראים
ולתוכן תפילות ראש השנה ויום הכיפורים, עלינו לפעול בכמה
מישורים.
ראשית, צריך להתכונן עם הילד. בדיוק כמו המבוגרים, עיקר
ההצלחה בעבודת התפילה תלויה בהכנה אליה. הצלחת ההורה
בחינוך הילד לתפילות תלויה בלימוד עם הילד על מהותו של
יום ועל תוכן התפילות, לפי גילו ורמת התפיסה שלו. הספר
"מועדים וזמנים - אלול תשרי" בהוצאת ה'רשת' מומלץ בחום.
הוא משלב הלכה, מנהג וחסידות ברמה מתאימה לילדים.
הלימודים בתלמוד תורה לא מספיקים בכדי לחבר את הילד
לגמרי לתפילות. ההפנמה המלאה, תבוא אך ורק בלימוד והכנה
פרטנית עם ההורה.
יתירה מזו: לילדים יש חוש אינטלקטואלי מפותח, שתובע
מהם להיות מחוברים רגשית ורעיונית לפעולה שהם מבצעים.
היות והתפילה היא "עבודת הלב" – אין כל-כך מקום לדרוש
מילד רק 'קבלת-עול'. עלינו ליצור אצלו התחברות פנימית
להוויית התפילה. ר' הלל שי' זלצמן מספר )בספרו החדש
'סמרקנד'( שבהיותו ילד שמע את אביו )שהיה שליח הציבור
בראש השנה( מכין בבית, לפנות בוקר, את קטעי התפילות
מתוך בכיות והתעוררות שגרמו לו אישית, לבכות בכי
תמרורים... כאשר ילד מתחבר לתוכן העמוק של תפילות
הימים הנוראים – ממילא מתעורר בקרבו עונג ורצון להיות חלק
מרוממות התפילה.
תיאום ציפיות לפני התפילה
לאחר מכן, עלינו לוודא שיש לילד 'תיחום' בשעת התפילה
בבית הכנסת. לפני שהילד הולך לבית הכנסת בימים הנוראים,
הוא צריך לדעת, אלו חלקים בתפילה אבא מצפה ממנו
שיתפלל, ממתי עד מתי עליו להיות בבית הכנסת, מתי הוא
יוכל לעשות הפסקה ומתי עליו לשבת ליד אבא. חוסר הוודאות
גורם למתח סמוי אצל הילד, לבלבול, לחוסר ריכוז מוחלט
ואיבוד ענין ברגעים המיוחדים שנכללים בתפילה.
כמו כן, כאשר האם מציידת את הילד בממתקים וחטיפים
שונים, יש לקבוע מראש זמנים ומקום בהם הילד מורשה
לאכול, בהתאם לקטעי התפילה בהם הוא צריך להתפלל או
לחדול מלהתפלל. הכל צריך להיות ברור מראש.
כאשר נערוך הכנות מתאימות עם ילדנו, התפילות שלו
)ושלנו..( – בראש השנה ויום הכיפורים – ייראו אחרת.

הוסף תגובה חדשה

Plain text

  • No HTML tags allowed.
  • כתובות דפי אינטרנט וכתובות דוא"ל הופכות אוטומטית לקישורים.
  • מעבר שורות ופסקאות מתבצע אוטומטית.

Filtered HTML

  • כתובות דפי אינטרנט וכתובות דוא"ל הופכות אוטומטית לקישורים.
  • תגיות HTML מותרות: <a> <em> <strong> <cite> <blockquote> <code> <ul> <ol> <li> <dl> <dt> <dd> <p> <iframe>
  • מעבר שורות ופסקאות מתבצע אוטומטית.

Gmap